פסק-דין בתיק ת"א 2721-09

עסקינן בתביעת נזיקין על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), שהגישה התובעת, זדה מלכה (להלן: "התובעת") כנגד הנתבעת, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "הנתבעת") לפיצוי בגין נזק גוף, שנגרם לה, לטענתה, ביום 1.11.2007 עת בדרך חזרה מעבודתה נפגעה "כשחצתה כביש חד סטרי בקרית אונו", שעה "שלפתע רכב הגיח בפתאומיות", ודרסה (סעיף 3 לכתב התביעה). 

על פי הנטען בכתב התביעה, פרטי "הרכב הפוגע", אשר המשיך בנסיעה, אינם ידועים לתובעת ועל כן הוגשה תביעתה כנגד הנתבעת, "קרנית" - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים.

הנתבעת הכחישה  בכתב הגנתה את הנטען על ידי התובעת באשר לנסיבות פציעתה וטענה כי לא ארעה כלל תאונת דרכים (ראה סעיף 6 לכתב ההגנה).

במצב דברים זה, משקיימת מחלוקת בשאלת החבות, מצאתי לדון תחילה בשאלת נסיבות קרות התאונה.

גירסת התובעת לנסיבות קרות התאונה

1.         בתצהירה טוענת התובעת כי "בתאריך 1.11.2007, בסביבות השעה 14:00 לערך, סיימתי את עבודתי כעובדת ניקיון בביתה של הילי לורנס ברח' סוקולוב בקרית אונו. יצאתי מביתה של הגב' לורנס לרחוב סוקולוב, אשר הינו רחוב חדש סטרי, וכאשר חציתי את הכביש, בסמוך מאוד לביתה, בדרכי לתחנת האוטובוס לפתח תקוה, הגיח בפתאומיות רכב בניגוד לכיוון המותר לנסיעה בכביש, ופגע בי בחזקה ברגליים, בעיקר ברגלי השמאלית, וכתוצאה מהפגיעה הועפתי לכביש ... כאשר שכבתי על הכביש שמעתי את הרכב נותן גז ומתרחק מהמקום. לא הספקתי להסתכל על הרכב כדי לזכור את פרטיו בטרם הסתלק מהמקום" (סעיף 2 א לתצהיר התובעת).

2.         אדם שהיה במקום וראה את התאונה, סרב לטענתה לסייע בידיה לרשום את פרטי הרכב הפוגע, אלא אך ספר לה כי ראה רכב נוסע לאחור ופוגע בה. התובעת מוסיפה בתצהירה כי אחת הגננות בגן הילדים הסמוך למקום התאונה הבחינה בה והציעה לה את עזרתה, אך היא סירבה להצעתה.

3.         התובעת מוסיפה וטוענת בתצהירה כי הגיעה בכוחות עצמה עד לתחנת האוטובוס, ומשהבחינה כי כאביה מתעצמים ירדה בתחנת מוניות ולקחה מונית עד לביתה שברחוב אלעזר פרידמן 11 בפתח תקווה. בחלוף מספר שעות הזמינה, לטענתה אמבולנס לביתה, אשר פינה אותה למיון בבית חולים בלינסון (סעיף 2ג - 3א לתצהיר התובעת).

דיון

4.         עדותה של התובעת מהווה עדות יחידה. סעיף 54 (ב) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, קובע כי בית המשפט, לא יפסוק, בהליך אזרחי, על סמך עדות יחידה של בעל דין אלא אם יתן טעם ויפרט הנמקתו, על שום מה, מוכן הוא להסתפק באותה עדות יחידה (ראה לעניין זה: ע"א 2119/94 לנדאו נ' וין, פ"ד מט (2) 77, 87. כן ראה רע"א 33/07 רושקנסקי נ' תעבורה מיכלי מלט בע"מ, תק-על 2007 (2), 2369, שם נפסק כי: "מתן אמון מלא בעדותו של בעל דין, כשהטעמים העומדים מאחורי מתן האמון, מנומקים ומוסברים די הצורך, עשוי לקיים את דרישות הדין").

5.         לאחר שנתתי דעתי למכלול הראיות שלפני מצאתי כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל על כתפיה באופן שניתן ליתן בה אמון מלא. ואנמק.

6.         ראשית, התובעת טענה בתצהירה כי פונתה לבית החולים באמצעות אמבולנס מביתה. התובעת שבה על גירסה זו אף בחקירתה הנגדית (עמוד 5 לפרוטוקול בשורות 5-15). דא עקא שגירסה זו איננה עומדת בקנה אחד עם טופס פינוי באמצעות אמבולנס אשר הוגש במסגרת תיק המוצגים של הנתבעת ממנו עולה כי כתובת האירוע הינה "ההסתדרות 26 פתח תקווה", ולא בית מגוריה של התובעת. גירסה זו אף איננה עומדת בקנה אחד עם גירסתה של התובעת, כפי שבאה לידי ביטוי במכתב בא כוחה לנתבעת (נ/1) במסגרתו נטען כי התובעת פונתה ממקום התאונה באמצעות ניידת טיפול נמרץ.

לכך יש להוסיף את התמיהה לפיה על אף שלגירסתה של התובעת נפגעה קשה בתאונת פגע וברח - נמנעה מלהזמין משטרה או אמבולנס למקום התאונה או לבקש ממי מהנוכחים במקום לזמנם.

7.         שנית, בסמוך למועד התאונה ביצעה הנתבעת חקירה של הגננות בגן הילדים הסמוך למקום התאונה ומתמלול השיחה של החוקר עם הגננת שרונה גריידי עולה כי משהבחינה בתובעת שרועה על המדרכה, שאלה אותה מה קרה והאחרונה השיבה לה כי החליקה על "חתיכת עץ בכביש" (עמוד 3 לתמלול בשורות 5-6 ושורות 10-14). גב' גריידי הוזמנה לעדות ואישרה את תוכן התימלול (עמוד 15 לפרוטוקול בשורה 9). אמנם במענה לשאלת בית המשפט ציינה הגב' גריידי כי התובעת "אמרה רכב", אך באותה נשימה ציינה כי לא ראתה רכב, וכן אישרה את תוכן תמליל השיחה עימה בו מצויין מפורשות כי נאמר לה על ידי התובעת כי נפלה כתוצאה מהחלקה על גזע עץ. גירסה זו ניתנה בסמוך למועד התאונה, שעה שפרטי האירוע היו טריים בזכרונה של הגב גריידי.

8.         שלישית, על מנת לנסות ולהסביר את גירסתה של הגננת והתמלול של שיחת החוקר עם שתי הגננות טענה התובעת כי הגננת עשתה יד אחת עם מעסיקתה הקודמת, אשר לא שילמה לה דמי ביטוח לאומי, ומשכך פחדה שתתלונן עליה, וביקשה מהגננות כי יעידו נגדה. לגירסה זו אין כל אחיזה בחומר הראיות (עמוד 14 לפרוטוקול בשורות 14 - 15).

9.         רביעית, התובעת נשאלה בחקירתה הנגדית באם היו עדים לתאונה והשיבה בחיוב, תוך שהבהירה כי היה אדם מבוגר שהיה עד לתאונה אך סרב למסור פרטים ואף לא לרשום עבורה את הפרטים. אין בידי לקבל גירסה זו שעה שאף אם אותו עד לכאורה רצה להימנע מלמסור את פרטיו, לא היתה כל מניעה כי יסייע בידי התובעת לרשום את פרטי הרכב הפוגע. זאת ועוד, התובעת נמנעה מלזמן לעדות מי מהגננות או האימהות אשר היו נוכחות במקום התאונה.

10.        חמישית, עיון בתמונות מקום התאונה, כפי שהוצגו לבית המשפט, מעלה כי ספק אם ניתן לנסוע במהירות ואף בניגוד לכיוון התנועה ברחוב זה שהינו חד סטרי, כטענת התובעת.

11.        שישית, התובעת טענה כי מסרה למעסיקתה הקודמת כי נפגעה בתאונת דרכים במועד הארוע, ואולם, בחרה שלא לזמנה לעדות (עמוד 11 לפרוטוקול בשורה 24). כלל ידוע הוא בדיני הראיות, והוא משקף את ניסיון החיים, כי אם לצד בהליך כלשהו יש עד אשר יכול לשפוך אור על הפרשה, ואותו צד בוחר שלא להעידו, ניתן להסיק שמא יש לו מה להסתיר, או שמא חושש הוא שאותו עד בחקירה נגדית ימסור דברים לרעתו של אותו צד (ראה ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה (1) 736, בעמ' 720 ופסיקה הנסמכת על פסק דין זה).

12.        לאור כל האמור, בשים לב להתרשמותי הבלתי אמצעית מעדותה של התובעת, אשר נותרה, כאמור, עדות יחידה של בעל דין ללא סיוע, כמו גם הימנעותה מהבאת ראיות רלוונטיות, באתי לכלל מסקנה כי לא הצליחה להוכיח להנחת דעתי וכנדרש במשפט האזרחי כי התרחשה תאונת דרכים כגירסתה קרי תאונת "פגע וברח", נסיבות בהן "יש ללא ספק להקפיד ולבחון בתשומת לב את גירסת התובע שכן מה קל יותר מלטעון שאדם נפגע על ידי רכב בלתי ידוע. ... בנסיבות כאלה קשה לקרן להביא ראיות סותרות כדי להפריך את גירסתם של התובעים ולכן, כאמור, יש להקפיד עימם ולבחון את גירסתם בתשומת לב" (ת.א (ב"ש) 145/87 אסמעיל אבו לגיעאן ואח' נ' קרנית, הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים).